אז איך בעצם נראה המפגש הטיפולי?
הולכים בשביל מוקפים בעצים וחורש. ייתכן שכבר בהליכה הקצרה משהו יתפוס את תשומת הלב- עקבות, פרחים, מזמורים וקריאות של ציפורים, בקצה השביל תחכה לנו מחצלת או שולחן קק"ל ותחושה של מקום בטוח שנעים בו....המפגש התחיל.
"הכנת קפה על גזייה ומדורה תפס מקום של טקס קבוע. המשחק עם האש והכנת התה ושתייתו היוו מקום של הזנה. יחד עם זאת רועי (שם בדוי) שיתף יותר מחייו, סיפר על הכלב אצל המשפחה האומנת- פעם ראשונה שראיתי אותו מחייך, משהו רך ופתוח, פנים של ילד שנזכר בחיה אהובה ואוהבת. כמו כן, נכנס לסטינג הפניית תשומת הלב לאמפטיה וההתייחסות לחי ולצומח שסביבנו- הן בהיבט של לא לפגוע (עם כלי העבודה) והן בכלל כשותפים (קריאות של שלדג, ביקור של עורבני סקרן, מחט של דורבן ועוד)".
מתוך המקום של תחושת הבטחון והאמון אפשר לצאת למרחבים נוספים, אפשר להכנס למרחב משחקי-חוויתי ותנועה, לראות מה נע בנו בפנים כשאנחנו מטפסים על עצים, איזה מענה ראשוני נותנת לנו התנדנדות כמו טרזן, לבחון דפוסי תקשורת ונטיות של התמודדות במצבי לחץ ומצוקה דרך לחימה בחרבות ספוג, עבודה על דיוק, מיינדפולנס ומציאת Center דרך חץ וקשת. כמו כן יש אפשרות לחיבור ליצירה, דרך גילוף ועבודה עם כלי עבודה מסורתיים.
"היו מפגשים מכוונים לבניית האמון, של כיסוי עיניים והובלת עיוור (שלי ושלו), של טיפוס על עץ ביחד- אמון בציוד (להישען ושיחזיק), אמון בי ואמון בעצמו, להבחין בקולות שעולים בו ("מפחיד!!! החבל מאוד דק ולא יחזיק, אני לא מסוגל, קשה מדי...."), להתנדנד באוויר ולאפשר לשרירים להרפות-
"זה מחזיק אותי!החבל מחזיק אותי!!". הכנסה של אויר ונשיפה של אויר- חיוך ותחושת רוגע. אני עולה אליו ואנחנו בגובה ביחד, הוא לא לבד בהתמודדות..."
המקום של הטבע כשותף פעיל לתהליך מורגש ביותר. זה יכול להיות במקומות העדינים של הפנמה ששינוי והשתנות זה חלק מהטבע ("הי תראה, פתאום השביל נהיה ירוק אחרי הגשמים"), וזה יכול להיות בשהייה מתחת למחסה כשיורד גשם... ולפעמים פשוט קורים דברים.
החגב:
- "אני רוצה משהו מיוחד!!!"
חצי דקה אחר כך חגב קופץ לו לידינו
- "קדימה, המשימה שלך היא לתפוס את החגב חי"
בבת אחת הלך הרוח השתנה, קפץ וקיפץ עד שלבסוף הצליח.
לפעמים הטבע הוא השותף הכי טוב שיש, יודע להכניס את הדבר המתאים ברגע הנכון ולייצר הזדמנויות מדהימות לשינוי, התמרה ותחושת פליאה והוקרה.
במפגשים נוכל להעמיק בחוויה הרגשית ובתשומת הלב לטבע שבפנים, לאיזה רגשות מתחוללים בי כרגע ולשיפור היכולת להתבונן במחשבות וברגשות מבלי להיסחף לתוכם באופן אוטומטי.
להכיר את עצמי ברבדים יותר עמוקים, לבדוק מה מתחולל אצלי בגוף ובנפש כשאני שומע משפטים מזינים כגון "יש לך כאן מקום", "מותר לבקש עזרה", "זה בסדר לטעות"... ומתוך זה להבין ולקבל ואולי גם להסכים לשנות פרדיגמות ונרטיבים שכבר אינם מועילים לי.
במקרים של טראומה וחרדות ניעזר בטכניקות טיפוליות ממוקדות לנושא.
ואחרי שכל זה נאמר, מפגש יכול גם להיראות מאוד פשוט, כמו מקום שבו שני אנשים יושבים אחד מול השני, ויש שיחה ושקט והדהוד וחיבור.